תרבות הסמוך 

הפקידו ולא חזרו לקחת

שתי משאיות של חברת אוטו חן הובאו על ידי שני נהגים מטעמה לחברת אל דב לצורך טיפול בן שעה אחת.

הנהגים התבקשו לקחת את המשאיות מיד עם סיום הטיפול .

שני הנהגים לא חזרו לקחת את המשאיות. בלילה נגנבה אחת מן המשאיות .

אוטו חן הגישה תביעה משפטית לבית משפט השלום בתל-אביב נגד חברות הביטוח כלל וסהר אשר ביטחו את המשאיות ונגד חברת אל דב בטענה כי היא התרשלה בשמירה על המשאיות.

כלל וסהר מצידן גם הן צרפו לתביעה את אל דב באותה טענה של התרשלות בשמירה על המשאיות.

פסיקת בית משפט השלום

בית משפט השלום קבע כי חברת אל דב נקלעה בעל כורחה למצב של "שומר שלא מרצונו".

לא הייתה כל התרשלות מצד אל דב. נהפוך הוא. אל דב נהגה בצורה סבירה בהחלט בנסיבות העניין ובהתחשב באמצעים שעמדו לרשותה.

בשאלת הכיסוי הביטוחי של הפוליסה, קבע בית משפט השלום כי המונח "אחסנה זמנית" המופיע בפוליסה חל על מקרה זה בו הושארו המשאיות באתר של אל דב. זאת למרות שהאחסנה נכפתה על אל דב.

בית משפט השלום סבר גם כי לא מתקיימת כאן "התנהגות רעה מדעת" של אוטו חן. לכל היותר היתה התנהגות רשלנית.

בית המשפט קיבל את התביעה של אוטו חן נגד כלל וסהר. התביעה של אוטו חן נגד חברת אל דב, כמו גם הודעת צד שלישי שהגישו כלל וסהר נגד חברת אל דב, נדחו.

על פסיקה זו של בית משפט השלום הגישו כלל וסהר ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

שומר בעל כורחו

השופטת אסתר קובו נתנה את פסק הדין, אליה הצטרפו בהסכמה השופטים יהושע גרוס ומיכל רובינשטיין.

השופטת קובו הבהירה כי מקובלת עליה הכרעת בית משפט השלום לפיה חברת אל דב שימשה כשומר חינם. שומר חינם אחראי לנזק שנגרם לנכס, רק אם נגרם ברשלנותו. חברת אל דב פעלה באופן סביר והיא לא התרשלה בנסיבות העניין.

הפקרת המשאיות

כלל וסהר טענו כי נהגי חברת אוטו חן הפקירו את המשאיות, ובכך פסק הביטוח. לעומתן, טענה חברת אוטו חן כי פגם ההפקרה נרפא כאשר המשאיות הועברו ונתקבלו על ידי חברת אל דב.

עובד של חברת אל דב העיד כי אמר לנהגים של חברת אוטו חן כי העבודה על המשאיות תיקח שעה אך הנהגים לא חיכו ונעלמו. בית משפט השלום קיבל את עדותו של העובד, וציין בפסק דינו כי מתברר שיש נטיה של הנהגים של חברת אוטו חן "לברוח" מהמקום ולהשאיר את המשאיות.

שני נהגי המשאיות לא הובאו להעיד במשפט

בית משפט השלום קבע כי אי הבאתם של שני הנהגים לעדות, למרות האשמות החמורות שהוטחו נגדם, מחזקת את טענותיה של חברת אל דב ומחלישה את טענותיה של חברת אוטו חן. בית המשפט המחוזי הסכים עם קביעה זו של בית משפט השלום.

למרות זאת, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי לא היתה כאן "התנהגות רעה מדעת" של חברת אוטו חן.

"כאן דעתי שונה מדעתו של בית משפט השלום", אמרה השופטת קובו.

מדובר על סיטואציה של הפקרה. לכך יש להוסיף את העובדה לפיה קיימת נטיה של נהגי חברת אוטו חן להשאיר את המשאיות "ולברוח" מהמקום. לכן מתחייבת המסקנה כי הנהגים אכן הפקירו את המשאיות. כשלוחיה של חברת אוטו חן, פעולות הנהגים מחייבות את חברת אוטו חן.

השופטת אסתר קובו הוסיפה וציינה:

"יודגש, קביעתנו לעיל מטרתה שלא לעודד "הפקרת" רכוש על ידי מבוטחים בהנחה שחב' הביטוח תפצה בכל מקרה. נראה כי מטרה "חינוכית" ראויה היא להביא לביטולה של תרבות "הסמוך" שעניינה בהעברת הנזק אל אחר אם חברת הביטוח ואם המשיבה 2. שימוש באמירות כמו "לא צריך לנעול כי יש ביטוח" או "מה אכפת לי יש ביטוח" או "נתתי לפלוני בעיה של פלוני כעת" וכיוצ"ב, למרבה הצער, נעשה נפוץ במקומותינו ולפיכך, נדרשת התערבותו של בית משפט, שייאמר דברו וישים קץ לזלזול האמור".

פוליסת הביטוח שהוצאה לחברת אוטו חן קובעת כי בשום מקרה הפוליסה לא תכסה הפסד נזק או הוצאה שנגרמו בעקבות התנהגות רצונית בלתי הולמת מצד המבוטח.

אין ספק, ציינה השופטת, כי הפקרת המשאית בנסיבות העניין מהווה התנהגות רצונית בלתי הולמת מצד אוטו חן. לפיכך פטורות כלל וסהר מחבות כלפי חברת אוטו חן.

אין להתעלם, הוסיפה השופטת, ממטרת סייגים כמו סייג זה הבאים להניע מבוטח לנקוט באמצעי זהירות סבירים לשם הגנה על רכושו.

במקרה זה, לא מדובר במעשה רשלנות בדרגה כזו או אחרת, אלא בהתנהגות מודעת של הפקרת המשאית אצל מי שלא היה מאומן להחסנתה ושלא בהתאמה להתחייבות שקיבל על עצמו.

מכאן החומרה המיוחסת להתנהגות חברת אוטו חן.

התוצאה

בית המשפט קבע כי נהגי אוטו חן הפקירו את המשאיות. התנהגות זו נעשתה ביודעין. הנזק למשאית נגרם בעקבות התנהגות רצונית בלתי הולמת של אוטו חן. פוליסת הביטוח לא מכסה מקרה כזה. לפיכך פטורות כלל וסהר מפיצוי אוטו חן.

בית המשפט קיבל את קביעת בית משפט השלום כי בנסיבות העניין אל דב לא התרשלה בשמירה על המשאית ונקטה באמצעים סבירים.

מסמך 54